אחת הפניות הנפוצות של הורים לפעוטות ולילדים צעירים היא תולעי מעיים חוזרות.
רוב ההורים מגיעים אליי אחרי סבב אחד או שניים לפחות של ורמוקס, ולפעמים יש גם מי שמגיעים מיואשים אחרי כמה חודשים של סבבים חוזרים ונשנים של תולעים עיקשות.
תולעי מעיים הן טפילים במערכת העיכול. הנפוצות ביותר הן תולעי סיכה (קטנות, לבנות ודקיקות). הן פולשות למערכת העיכול ומתיישבות בעיקר במעי הגס. כשהן גדלות, הן נודדות אל פי הטבעת ומטילות עשרות אלפי ביצים (אשר לא נראות לעין).
אורך חיים של תולעי המעיים עומד על 20-30 יום.
כשהגוף במנוחה (בזמן השינה), התולעים מעמידות את דור ההמשך ובזמן הזה הן גם גורמות לגרד, אי שקט, תחושת צריבה באזור ואצל בנות גם באזור הפות. הן גורמות גם לאי נוחות בטנית ולכאבי בטן ומבחינה רגשית, הן מגבירות עצבנות ואף גורמות לסיוטים בלילה אצל חלק מהילדים.
הנדבקים העיקריים הם פעוטות וילדים צעירים, אך גם מבוגרים עלולים להידבק.
כשהתולעים נודדות אל פי הטבעת הן כאמור מדגדגות או מגרדות, ואם הילד מגרד באזור, הביצים עלולות להידבק מתחת לציפורניים ולעבור לכל דבר שייגע בו – צעצועים, מצעים, מגבות, מזון וכו'. מגע בכל אלו או הכנסת היד לפה מכניסה את הביצים אל מערכת העיכול וכך יבקעו תולעים חדשות.
לכן ישנה חשיבות רבה לשמירה על היגיינה – הקפדה על גזיזת ציפורניים,שטיפת ידיים לאחר מגע עם אזור פי הטבעת, הרתחת מצעים ותחתונים של כל בני הבית, שטיפה וחיטוי צעצועים (גם בגני הילדים) וכו'.
יש מי שמעדיפים להימנע מטיפול תרופתי בתולעי מעיים ויש גם מי שהטיפול התרופתי לא עוזר להם או שהפסיק לעזור בשל עמידות התולעים.
בקליניקה אני מתאימה לילדכן טיפול שעיקרו מבוסס על צמחי מרפא, אשר כולל לפי צורך סבבים של טיפול אקוטי המבוסס לרוב על מיצוי קליפת אגוז מלך (Juglans regia), המיועד לקטילת תולעי המעיים; ושל טיפול המחזק מערכת החיסון ויכולת ההתמודדות שלה עם הטפיל בכוחות עצמה.
הנה 5 דברים נוספים וטבעיים שאפשר לעשות או לתת כדי לתמוך בטיפול בתולעי מעיים:
- להפחית צריכת סוכרים ופחמימות פשוטות שמהווים מזון לתולעים.
- להגביר צריכה של שום טרי, אשר ביכולתו לקטול תולעי מעיים.
חשוב לחתוך/לכתוש את השום כדי להפעיל את החומר הפעיל אליצין.
ואיך מוסיפים לילדים שום טרי למזון? רוטב פסטו (בשילוב גרעיני דלעת מהסעיף הבא), פרוסת לחם עם חמאה ושום שמשפשפים מעל, כשילדים אוכלים רוטב על פסטה, אפשר להוסיף את השום לאחר הבישול של הרוטב ולשמור על טריותו. וגם, חשוב להסביר להם שגם אם זה טיפה חריף או לא הכי טעים, גם לתולעים זה לא ממש טעים ועוזר להעיף אותן.
! אין להכניס שן שום טריה לפי הטבעת שכן זה עלול לצרוב וממש לגרום לכוויה. מספיק לאכול את השום. - גרעיני דלעת מכילים כמות גבוהה של אבץ אשר מחזק את מערכת החיסון ותומך בה בקטילת תולעי מעיים. את גרעיני הדלעת יש לצרוך בצורתם הטבעית, ללא קלייה וכמובן, שאם עדיין לא מלאו 5 שנים לילדיכן, יש לצרוך את גרעיני הדלעת טחונים או כחמאת גרעיני דלעת (בשל סכנת חנק).
- פרוביוטיקה – חיידקים פרוביוטיים מאכלסים את המעי הגס שלנו. הם שומרים על בריאות המעי, מסייעים בפירוק המזון וגם מהווים קו הגנה בפני פתוגנים שונים: חיידקים, וירוסים, פטריות וגם כמובן טפילים. מתן פרוביוטיקה כתוסף או במזון מהווה טיפול תומך במיגור תולעי מעיים.
באופן אישי, אני לא ממליצה על יוגורטים פרוביוטים ומעדיפה מזונות מותססים בהכנה ביתית ותופתעו לגלות, כשהילדים עוזרים להכין מלפפונים חמוצים או ירקות כבושים אחרים, הם גם לרוב נהנים לאכול אותם. - משחת החתלה – שימוש במשחת החתלה לפני השינה (גם לפני שנ"צ) חשובה למניעת יציאת תולעים אל פי הטבעת, התולעים לא יכולות לצאת והביצים לא יכולות להדבק וכך נקטע מחזור החיים הבא של התולעים. חשוב לשים כמות נאותה של משחה שממש תשמש כ"פקק" על פי הטבעת. בבוקר יש לשטוף במים (ואם ישנה התנגדות, לנקות עם מגבון).
ונקודה למחשבה מכיוון הוליסטי/רגשי – תהיתן פעם למה דווקא הילד.ה שלכן ממשיכה להידבק שוב ושוב, בעוד יש ילדים בגן שמעולם לא מצאו אצלם תולעת? מבחינה רגשית, טפילים כשמם כן הם – נטפלים. ואל מי קל יותר להיטפל? אל מי שרגישים יותר, שהצבת הגבולות שלהם לא מאוד חד משמעית. גם בקרב ההורים, אני רואה בקליניקה באלו משפחות יש יותר או פחות הידבקות כוללת/חלקית.
נסו לשים לב לכישורי הילד.ה שלכן בהצבת גבולות – האם ישנה נטייה טבעית לרַצות את הצד השני? להתפשר ולפשר?
יש מידה מסוימת של עבודה על גבולות שתוכלו לעשות בעצמכן – למשל, לאפשר לילד.ה להציב גבולות בבית ולכבד את הגבולות שמציבים. מצד שני, חשוב גם לשים לב לבדיקת גבולות של הילדים מולנו. במידת הצורך, אני מסייעת לילדים ולהורים לחזק את הגבולות האיתנים בעזרת משחקי דמיון ופרחי באך.