האם פרחי באך מתאימים לטיפול בילדים? למה בכלל מתאים הטיפול בפרחי באך? איך מתאימים תמצית לילד שעוד לא מספיק וורבלי או אולי אפילו בכלל לא? ואיך יודעים מתי הספיק להם?
ערב אחד בתי, שהיתה אז בת שנתיים, ואני עמדנו להכנס לחדרה לטובת שנת הלילה, אחרי שמילאנו מים בבקבוק הלילה.
פתאום היא אומרת לי "אמא בואי!" ומוליכה אותי אחריה לדלת הקליניקה הסגורה שלי. מצביעה על הדלת ואומרת "זה".
אני זורמת איתה ופותחת את הדלת. היא נכנסת לחדר והולכת ישירות לערכת פרחי הבאך שלי, מצביעה על מדבקת הפרח ומסתכלת עליי.
אני, לא מבינה תחילה את העניין ומסבירה לה שזו מדבקה. אז היא אומרת לי "לטעום".
ושוב, כאמא שכבר עייפה ועמוד התקשורת כבר קרס, עונה לה שזה לא פרח אמיתי. "לטעום!" היא מתעקשת. ואז נופל לי האסימון (המטבע הזה עם החור, שהיא לעולם לא תכיר)! היא מבקשת שאשים לה תמציות בבקבוק.
סך הכל עד אותו היום, שמתי לה פעמיים טיפות בבקבוק ובשתיהן שלוק אחד ואולי שניים ממש הספיקו לה.
כולי נפעמת ומתרגשת מהנחישות שלה ומהידיעה שהיא יודעת בדיוק מה היא צריכה הלילה! ההתרגשות הזו מספיקה כדי להדליק מחדש את עמוד התקשורת ולאפשר לגלגלי המוח לפעול.
אני נזכרת שבלילה הקודם השינה שלה לא היתה שקטה. שמעתי שחוטפים לה צעצועים בגן, שמעתי אותה נלחמת על זכותה ועל מה ששלה, שמעתי אותה צועקת 'די!' על אחותה הגדולה ועוד. לפנות בוקר כבר חווינו את ביעוט הלילה הראשון שלה.
פתחתי את תיבת התמציות וסרקתי אותן בעיני. הוצאתי בקבוקון אחד, שמתי לה ביד ועיניה התמלאו בחיוך גדול. נתתי לה עוד אחד ושאלתי אם זה טוב, היא כבר ניסתה לפתוח אותו בעצמה כדי לקחת. בקבוקון שלישי היה בדיקת אמינות (בשביל הסקפטיות שלי כמובן) – נתתי לה תמצית לא קשורה שנהדפה וכמעט רוסקה על הרצפה ממהירות התגובה שלה. שמתי לה את הטיפות בבקבוק והילדה גמעה כמה שלוקים והלכה לחדר שלה בהליכה שאומרת 'עכשיו אני מוכנה ללכת לישון'.
אם הגעתן עד כאן ואין לכן מושג מהם בכלל פרחי באך, מוזמנות לקרוא קצת יותר בדף ההסבר שלי.
ובקצרה, מדובר ב-38 תמציות בדילול הומאופתי (אך לא מדובר בטיפול הומאופתי) שעובדות על רבדים רגשיים.
ילדות וילדים צעירים עשויים רגשות טהורים. הם לא דופקים חשבון ולא יודעים מהו רגש "מקובל" ומהו רגש שנוהגים ללחוש את שמו ולהתכחש לקיומו. הם מבטאים את הרגשות שלהם בהתנהגויות שלא תמיד תואמות את ה"נורמות" החברתיות שלנו המבוגרים, פשוט כי הם עדיין לא יודעים לבטא את מה שהם מרגישים במילים (ובואו נודה על האמת, גם אנחנו לא תמיד עושים את זה באופן מושלם).
כשאני יושבת עם ילדים בקליניקה, הם מספרים לי את החוויות שלהם. אני מקשיבה לנאמר, אני גם מקשיבה למה שלא נאמר ולשפת הגוף שלהם. אנחנו יכולים לשאול שאלה מסוימת ובודקים איזו תמצית תוכל לעזור לנו בהתמודדות, אנחנו יכולים להעזר בקלפים טיפוליים, אנחנו יכולים לשחק ב"מה אם הכל היה אפשרי?" על סמך אלו, אני יכולה להציע תמציות שמתאימות ולעיתים הם בוחרים את התמציות באופן אינטואיטיבי ואני רק מסתכלת מה בחרו ובודקת יחד איתם אם זו העבודה שמתאימה לכאן ועכשיו.
ילדים מרגישים את התדרים האנרגטיים של התמציות (כן, כאמור, גם אני לפעמים סקפטית על המילים האלה שיוצאות לי על המקלדת) ופשוט יודעים מה נכון עבורם.
פרחי באך עובדים בשיטת הבצל. הם מקלפים שכבה אחרי שכבה בתהליך מעמיק (לא תמיד נדרש כזה).
תמציות פרחי באך ניתנות למשך שלושה שבועות. אצל ילדים העבודה יכול להיות מאוד מהירה ולפעמים בתוך שבוע הם כבר ירצו תמצית חדשה. איך תדעו שהם מיצו? הם ישכחו לקחת או יגידו שהתמצית כבר לא טעימה בכלל (בקושי יש לה טעם מלכתחילה), הם יאבדו את הבקבוקון או שהם פשוט יבקשו לבוא לבחור תמצית חדשה.
ושני משפטים אחרונים לסיום עבורכם ההורים – הילדים שלנו הם מראה עבורנו. את מה שעובר עליהם, ככל הנראה גם אנחנו חווים באופן זה או אחר.
דעו שאם תבחרו להביא את הילד שלכם לפגישה איתי, ישנה סבירות גבוהה שהוא ירצה לטפטף מהשיקוי שלו גם לפה שלכם.
